אף אחד לא שאל אותנו אם אנחנו רוצות לגור בבית. נולדנו לעידן השפע, לחברה שבה גרים בבתים. לגור בבית זאת עובדה קיימת והאפשרות הטובה ביותר במציאות של ימינו ועם זאת לא סיפרו לנו שהבית הוא אורגניזם חי, דינאמי, משתנה, יש לו צרכים ורצונות שמשפיעים עלינו ואנחנו צריכות להיות מסוגלות לנהל איתו מערכת יחסים. מערכת יחסים עם הבית? השתגעת?
לא… לא השתגעתי, כבר כתבתי פוסט על איך הבית הוא כמו ילד שלנו ואני רוצה רגע לחזור לכיוון המחשבה הזה. אם נניח אנחנו חוות קשיים מסויימים עם אחד הילדים שלנו האם אנחנו ניתן אותו לאמא אחרת שתחנך אותו או שתשים לו גבולות? ותחזיר לנו אותו כשהוא מתוקן? זה כמובן תלוי בן אדם אבל אני מניחה שרובנו לא… אנחנו נלך להדרכת הורים ונבין איך אנחנו מצליחות להתמודד בצורה המיטבית עם האחריות הזו שלקחנו על עצמנו כשבחרנו להיות הורים ונעשה את התהליך בעצמנו ועם הילד עד שנגיע למקום שבו רצינו, שבו הקשר יותר טוב ונעים לכולם. אנחנו צריכים להאמין בעצמנו בתור הורים ולהאמין בילד שנצליח לעבור את התהליך ביחד.
אבל משום מה כשזה מגיע לבית בהרבה מקרים אנחנו מוותרות מראש. שמישהי אחרת תבוא ותסדר. היא תחנך לנו את הבית, תשים לו גבולות ותחזיר לנו אותו מתוקן. אבל כשמישהי אחרת באה לסדר לך את מפספסת את ההזדמנות ליצור קשר ולבנות את מערכת היחסים עם הבית שלך. אם אני חושבת על זה לעומק זה קורה כנראה כי לעומת הבחירה שעשינו כשהפכנו להורים. אף פעם לא באמת עצרנו לבחור לגור בבית, פשוט עשינו את זה כי זה מה שעושים. אף אחד לא לימד אותנו איך לפתח את היכולת לגור בבית, לארגן את הבית זאת לא מיומנות מולדת, זאת מיומנות נלמדת.
נניח שלא בחרנו לגור בבית אבל זה מה יש אז אנחנו יכולות פשוט לזרוק כסף על הבעיה ושמישהי אחרת תבוא להתמודד במקומנו עם הבית. זה יחזיק מעמד תקופה מסוימת, כמה ימים, או כמה שבועות ואז תחזור הפזרת ואנחנו נצטרך לפגוש שוב את הבית, לפגוש שוב את חוסר הידיעה שלנו מה לעשות איתו ואת העדר מערכת היחסים שלנו איתו. אי אפשר באמת לברוח מהצורך לפתח קשר עם הבית. הבית פה להשאר ומוטב לפתח איתו את מערכת היחסים מוקדם מאשר מאוחר.
העניין הוא שבדרך למערכת היחסים שלנו עם הבית עומדים כל מיני מכשולים. כי לא רק שלא מלמדים אותנו לארגן את הבית גם מפיצים הרבה דיסאינפורמציה לגבי מה שקורה בבית. הוציאו לארגון הבית שם ממש רע כי קישרו לנו את זה עם סדר ניקיון ותחזוקה והאמת היא שמיומנות ארגון הבית היא מיומנות שונה לגמרי מסדר וגם מניקיון ותחזוקה. כשמחברים יחד את הארגון הסדר, הניקיון והתחזוקה הבית הופך למשימה שאין לה התחלה ואין לה סוף. אבל כשאנחנו מפתחות את מיומנות הארגון, אנחנו לומדות איפה נגמר הארגון ומתחיל הסדר ומה היחס ביניהם לבין ניקיון ותחזוקה הכל הרבה יותר קל. ארגון הבית זאת בעצם המיומנות הכי חשובה כי היא משפיעה על כל שאר הדברים שקורים בבית, כשהבית מאורגן הרבה יותר קל לסדר, כשיותר קל לסדר אשכרה מגיעים לנקות וגם תחזוקה לוקחת פחות זמן.
בואי ניקח לדוגמא אותי, אני לא כל כך אוהבת לסדר אז אני מעדיפה להשקיע זמן ומחשבה בארגון כדי שאחר כך הסידור ייקח לי כמה שפחות זמן. אני יודעת שזה בטח בלתי נתפס אבל אני גם לא מאוד אוהבת לנקות. עוד לגבי זה בפוסט משבוע שעבר. אם את לא רוצה לארגן בעצמך את הבית כנראה שעדיין לא ברור לך ההבדל שבין סדר לארגון, לתחזוקה וניקיון. את כנראה עדיין לא חווית איך זה מרגיש לעבוד על מערכת היחסים עם הבית ולהפוך אותו לבית שעובד בשבילך. בדיוק בגלל זה פתחתי את בית הספר לארגון הבית בשיטה שלי, שיטת שירי פופינס, שם את תמצאי הרבה תכנים שיעזרו לך ליצור מערכת יחסים טובה ועמוקה עם הבית שלך שיותר לא תרצי לתת אותו לאף אחת אחרת שתפתור לך את הבעיות. לחצי כאן למעבר לבית הספר לארגון הבית.
תמונה ראשית: איריס בן שושן
