כמו שאת בטח זוכרת הייתה לנו נזילה בדירה. לרגע היה נדמה שזה עבר ורק מחכים שיתייבש השומשום מתחת לרצפה והסאגה הזאת מאחורינו אבל המים המשיכו להתפשט והעובש הופיע בכל החדרים והזכוכיות של החלונות היו מלאות מים מהצד הפנימי. בשלב מסוים הבנו שאין ברירה, אנחנו חייבים לעבור. פעם ראשונה כי זה מאוד לא בריא ופעם שנייה כי אי אפשר לטפל בבעיה כשאנחנו שם. מהרגע שחתמנו על החוזה בדירה החדשה ועד שעברנו לקח פחות משבוע אפילו שהיא הייתה חדשה מקבלן ועוד לא הייתה גמורה. המצב שם הפך לבלתי נסבל ממש ולא יכולנו לחכות, החישוב היה שעדיף דירה יבשה בלי ארונות עליונים במטבח מאשר דירה עם רטיבויות ועובש.
כך ביום חמישי לפני ארבעה שבועות, בהתראה של כמה ימים בודדים עברנו דירה. למעשה היו לי יומיים לארוז לבד דירת חמישה חדרים (ובאחד מהם אלה גם הייתה חולה ונשארה איתי בבית) מיותר לציין שאם כל הבית לא היה מאורגן בשיטת שירי פופינס לא הייתי מצליחה לארוז כל כך מהר. מה זה אומר בעצם מאורגן בשיטת שירי פופינס? זה אומר שגם ביומיום החפצים שלנו כבר ארוזים יחד בפתרונות אחסון שעוברים כמו שהם מדירה אחת לאחרת. המעבר הזה בעצם גרם לי להבין שאני קצת כמו צב… אני לוקחת את הבית שלי איתי לאן שאני הולכת. אז לקחנו את הבית שלנו על הגב (של כמה סבלים) ועברנו מחריש לכרכור.
כנראה לא סתם אני אוהבת כל כך את סגנון הקמפיין שהיה מיועד למסעות. המעבר הזה שיקף לי עוד יותר לעומק עד כמה שיטת הארגון שלי יעילה במעברי דירות וכמה זה נוח שאני לא מתחילה כל פעם מהתחלה. הכל אצלי מוכל וארוז ברמה היומיומית אז מאוד פשוט לשים אותו בקופסא בכתובת אחת ולהוציא אותו מהקופסא כמו שהוא בכתובת אחרת. הדוגמא שקופצת לי לראש היא של הלילה הראשון שלנו בחריש. עוד לפני שהספקנו לבנות את המיטות ישנו על המזרון על הרצפה ומיכאל מיד רצה לדחוף את היד שלו לשקע החשוף אז זוהר קרא לי ושאל אם יש לנו כיסוי לשקע, ותוך רגע היה לו כיסוי לשקע. לא הייתי צריכה לפתוח ארגזים, למיין מאות חפצים פשוט כי שיטת הארגון שעבדה לנו בכפר סבא עברה איתנו כמו שהיא לחריש. זה בטח לא יפתיע אותך שהיא עברה איתנו בדיוק באותה צורה היא גם לכרכור.
מגיל מאוד קטן היה לי ברור שאני לא רוצה בית משלי. אף פעם לא חלמתי לקנות FOREVER HOME שבו אוכל לגדל ילדים ולהזדקן. נהפוכו, המחשבה על להתחייב לבית אחד לכל החיים הבעיתה ועדיין מבעיתה אותי. כשהייתי ילדה סיפרתי לעצמי שאני לא רוצה בית כי זה מייצר תקיעות. כשגדלתי התחושה שאני לא רוצה הפכה לאידיאולוגיה כשהבנתי שכשקונים בית וגרים בו הוא הופך מנכס להתחייבות אז היה לי ברור שאני לא רוצה לקנות נכס למטרת מגורים. לפני שנה או שנתיים לא זוכרת באיזה ספר זה היה.. אולי ילדות של נסיכה גיליתי שכל הרציונליים שסיפרתי לעצמי על למה אני לא רוצה בית הם רק הדרך שלי להרגיש בשליטה כשלמעשה זה הגורל של הרבה ילדים שגדלים בבית שלא מרגיש כמו בית. איך שלא יהיה, מגיל צעיר נוצר אצלי נתק מוחלט בין בעלות על קירות ובין התחושה של בית שאותה אפשר לייצר בכל דירה גם אם היא שכורה.
הרבה לקוחות מספרות לי שהן לא רוצות להשקיע בדירה כי הן גרות בשכירות וזו לא הדירה שלהן. אם תשאלי אותי, זה בדיוק להיפך. דווקא כשאת גרה בדירה שכורה יותר חשוב להשקיע בארגון נכון וחכם עם פתרונות אחסון מתאימים לכם, להרגלים, לצרכים ולחפצים שלכם כי זה מה שיגרום לכם להרגיש בבית – לא משנה איפה תגורו. זה יאפשר לך לפתח תחושה של בית, של וודאות ונינוחות שלא תלויה בקירות. זו גם אחת המטרות שלי בבית הספר לארגון הבית – לתת לך את הכלים ליצור את הבית שאת באמת רוצה בכל מקום ובכל תקציב, גם את גרה בבית שלך וגם אם את גרה בשכירות (ואפילו אם את עוברת דירה כל שנה וחצי…)
תמונה ראשית: איריס בן שושן
