בתקופה שבה אנחנו נמצאות להבחין בין המצוי והרצוי בבית מעולם לא היה יותר קריטי כי מאז שהתחיל הסגר יש רק מצוי. הבית הפך ממקום ששימש אותנו בעיקר בשעות הערב, כי בשאר הזמן היינו בחוץ, למקום הבלעדי שצריך למלא את כל הפונקציות כל הזמן. עכשיו הוא צריך לפצות על העובדה שאין גנים, אין ג׳ימבורי, אין גינות, אין חדרי כושר אין בתי קפה או מסעדות וכמובן שאי אפשר לצאת לעבודה.
מי שעוקבת אחרי כבר יודעת שאני מדברת הרבה על זיהוי הפער בין המצוי לרצוי. זה הבסיס ליצירת בית שנעים להיות בו, שלא מתבלגן כל הזמן ושעובד בשבילך. העקרון הזה אומר שאנחנו יכולות לעשות בחירות ארגוניות מקובלות ואז לנסות להתאים את עצמנו אל הבית או להתאים את הבית אלינו. דוגמא טובה לזה היא הקונסולה בכניסה לבית. בהרבה בתים יש בכניסה קונסולה שבמקום להיות רהיט יפה היא הופכת להיות הר של חפצים שזרקנו עליה ברגע שנכנסנו הביתה. יש 2 אופציות להתמודדות במצב כזה הראשונה היא להרגיש שאנחנו לא בסדר ולהלקות את עצמנו והשניה היא לקבל את המצוי שהוא הצורך שלנו לזרוק חפצים ולהביא ארון במקום הקונסולה, שיהיה בו מקום לכל החפצים האלה. פה את יכולה לקרוא עוד לגבי אחסון בכניסה.
אם בשגרה שלפני הסגר הבית היה עמוס ולחוץ עכשיו הכל עלה רמה ונהיה עוד יותר קשה ובלתי נסבל. להיות סגורים כל כך הרבה שעות אחד עם השני בדירת 3, 4 או חמישה חדרים ואפילו אם יש גג או חצר זה ממצה את עצמו בשלב מסוים ויכול להטריף את הדעת. הדירה המסכנה הזאת עכשיו צריכה להיות גם משרד, חדר לכושר, משחקיה, מקום ליצירה, מקום לשינה, מסעדה שפתוחה כל היום, פיצריה, בר ובית קפה.
הסגר שרק הולך ומחמיר מעמיד את ההתנהלות שלנו בבית ועם הבית במקום ממש מרכזי. זה דורש מאיתנו לעשות התאמות וליצור מקום לצרכים החדשים של כולם. מקום להוציא אנרגיה, להתאמן, לשחק, ללמוד ועוד… אז איך עושים את זה? איך נצליח להשאר כולנו ביחד בבית בלי להשתגע?
הפתרון למצב הזה הוא ללמוד איך לעשות מקום לצרכים של כולם. נכון, זה קצת מאתגר אבל עם חשיבה ויצירתיות זה אפשרי. כדי לעשות את זה אנחנו קודם כל צריכות להבין מה הצרכים ומה ההרגלים של בני הבית וכמובן, חשוב גם לקחת בחשבון מה גודל הבית. יש שתי אסטרטגיות שיכולות לעבוד במצב הזה:
- לשלב כמה פונקציות באותו חלל.
- לרכז את הפונקציות לפי חלל.
בשביל להבין את האפשרות הראשונה בואי נקח לדוגמא את הסלון שלנו. המצב הרצוי הוא שהסלון ישמש לאירוח חברים ולצפייה משותפת בטלוויזיה. בפועל כשכולם בבית יכול להיות שהוא צריך לתת מענה לעוד צרכים כמו פינת עבודה, משחקיה, ועוד… בשביל להתמודד עם המצב אין ברירה אלא לוותר על הרצוי ולהשלים עם המצוי, כלומר מה שקורה בפועל. אם כל הצעצועים של הילדים מפוזרים בסלון אז למה שלא תייצרי להם אחסון למשחקים בסלון? אם הילדים עושים למידה מרחוק בפינת אוכל אז כדאי להביא עגלה קטנה שתעמוד ליד השולחן ותשמש לאחסון של כלי הכתיבה, המחברות והחוברות שלהם. עוד אופציה היא ליצור פינת עבודה בחדר השינה. בכל זמן אחר לא הייתי ממליצה לך לעשות את זה כי זה לא מתחבר ביחד האנרגיות של פינת עבודה ושינה אבל אנחנו בתקופה לא שגרתית ואם זה המקום היחיד שבו את יכולה לשבת ולסגור את הדלת כדי שלא יפריעו לך אז חד משמעית לכי עם המצוי.
האפשרות השניה היא בדיוק הפוכה מהראשונה – לרכז את הפונקציות לחדרים שונים. כלומר, לקחת חדר ולהגדיר אותו כחדר עבודה משותף עבור כולם. כל מי שצריך ללמוד או לעבוד נכנס לחדר הזה. יהיו שם שולחנות לכולם,כונניות לכל הספרים ואת הקלסרים של כולם. אם הילדים מרעישים לכם מדי ואתם לא יכולים לעבוד מהסלון אז אולי שווה לשקול אפילו לישון כולם ביחד בחדר הכי גדול כדי שתוכלו להפוך את חדר הילדים למשרד ואת הסלון לחדר משחקים. אני יודעת שלישון כולם ביחד באותו חדר זה לא שגרתי אבל זה פתרון מצוין לבתים קטנים יחסית. אגב, אז יש תרבויות שבהן זה מאוד מקובל.
כמובן שאלו רק הצעות ולכל בית וכל משפחה יש את הצרכים וההעדפות שלה. שימי לב שאנחנו לא חייבות לבחור בין האופציה הראשונה לשנייה, אפשר לשלב בין האופציות ואפשר גם לשנות אסטרטגיה כל כמה זמן אם עולה הצורך. מה שחשוב זה להיות כנה באופן קיצוני עם עצמך לגבי המצוי בבית ולתת לו מענה, זה הזמן שלנו לשחרר את הפרפקציוניזם ולהיות יצירתיות. בהרבה מקרים יש לנו בבית את רוב מה שצריך כדי לעשות את ההתאמות הנדרשות גם אם לא באופן מלא.
ועוד מילה אחרונה לסיום, בנוסף לאתגרים שאנחנו פוגשות בבית בגלל הסגר, אי אפשר להתעלם מהעובדה שיום כיפור הגיע ואם כבר אנחנו מבקשות סליחה, אולי הגיע הזמן לבקש סליחה גם מהבית המקסים שלנו שתמיד מכיל אותנו ולא מתלונן אף פעם, אפילו בתקופות אינטנסיביות של משבר…
סליחה שאני חושבת שאתה קטן מדי, שאתה לא מספיק.
סליחה שאני מאשימה אותך בבעיות שלי.
סליחה שאני לוקחת אותך כמובן מאליו.
סליחה שהרבה פעמים אני שמה אותך בעדיפות אחרונה.
סליחה שאני מצפה ממך לתת ולתת ולתת ולא משקיעה בך בחזרה.
סליחה שמרוב שאני עסוקה בסבל שלי לא שמתי לב כמה אתה סובל.
סליחה שחשבתי שאנחנו בשני צידי המתרס
ולא הבנתי איך אנחנו יכולים לעבוד ביחד כדי שיהיה לשנינו יותר נעים.
גמר חתימה טובה צום מועיל לצמות וסגר קל.